בית משפט מפי כ' השופט דניאל קירס קבע כי-
לא אירעה התרשלות בעצם גרימת הדימום המסיבי שלא נפסק למרות הפעלת מספר רב של אמצעים.
נדחתה הטענה שכריתת הרחם נגרמה מהתרשלות.
מניעת איחור באבחנת חסימת השופכן לא הייתה חוסכת את הצורך הלחבר נפרוסטום לגופה של התובעת .
ואילו לענין הסוגיה האם תקופת הנפרוסטום היתה ארוכה יותר ב-2-3 שבועות בעקבות איחור עוולתי- התשובה הייתה כן.
על דרך האומדנה התובעת זוכתה בהפסדי השתכרות בסך 2400 ש"ח. ובראש נזק של פגיעה באוטונומיה בסך 150000 ש"ח.