רשלנות רפואית
התובעת ילידת 1996 סובלת מנזק מוחי קשה שנגרם כתוצאה מסיבוכים של ניתוח לתיקון מום בלב. התובעת טוענת כי ניתן היה לגלות את המום עוד בזמן ההריון וכי אילו נתגלה והוסבר להוריה הם היו מפסיקים את ההריון.
בבדיקת דם שנעשתה לאם ההרה נמצאה רמה גבוהה של הורמון HCG. היא הופנתה לייעוץ גנטי אצל פרופ' שוחט שהמליץ על דיקור מי שפיר, סקירת אולטראסאונד בשבוע 22 ואקו לב בשבוע 22 ושיחה עם גניקולוג. דיקור מי שפיר וסקירת מערכות בוצעו והיו תקינות ואילו בדיקת אקו לב עובר לא נעשתה. לאחר הלידה בעקבות אוושה בלב נערכו לקטינה בדיקות נוספות שמצאו פתח במחיצה הבין חדרית בלב עם יתר לחץ דם ריאתי.
הקטינה עברה ניתוח לתיקון המום וסבלה מסיבוכים רבים. כיום התובעת סובלת מפיגור שכלי קשה ומבעיות התנהגות.
הנתבעת מטילה את האחריות לאי ביצוע בדיקת אקו לב עוברי על אמה של התובעת.
בית משפט מפי כבוד השופטת אסתר שטמר קבע כי הנתבעת היא זו שהתרשלה בכך שלא ערכה בדיקות אקו לב עוברי לתובעת בשבוע 22 כהמלצת פרופ' שוחט.
בכך מנעה מהורי התובעת את האפשרות להחליט לפנות לועדה להפסקת הריון, אשר על סמך המצב המשפחתי יש להניח שהייתה מאשרת ביצוע הפלה.