פרטי האירוע: המנוחה שסבלה מדמנציה, מהפרעות קצב ואי ספיקה לבבית, טופלה בתרופות שונות עברה להתגורר בבית אבות ליצ'ק ביום 26.08.01. כעבור חודש הועברה למחלקת "תשושים מוגברת". בתקופה בת 6.5 חודשים נפלה ארבעה פעמים. חודש לאחר הנפילה האחרונה במהלכו אושפזה עקב זיהומים- נפטרה.
התובעים טענו כי בית האבות התרשל בכך שלא נקט באמצעי הגנה מפני נפילות ליליות ובכלל.
בית האבות -לא הצליח להרים את נטל ההוכחה. הוא ידע לאחר הנפילה השלישית, על נחיצות בהשגחה מוגברת על המנוחה, אך לא סיפק לה כזו- ומכאן שקמה לו אחריות.
נמצא שהגורם לנפילתה של המנוחה בפרט האחרונה היה אי התקנת מעקה צידי למיטתה. בכך הפר בית האבות כלפי המנוחה את חובת הזהירות הקונקרטית, וההפרה היא זו שגרמה לנזקיה.
כבוד השופטת יעל הניג -פסקה לעיזבון המנוחה: סכום של 50,000 +הפרשי תשלום עבור השגחה מוגברת בסך 2500 ש"ח.