התובעת טענה כי הנתבע התרשל כלפיה בכך שביצע בה ניתוח לכריתת רחם ולא טיפל בה בהקרנות כדי לשמור את יכולתה להרות.
עם זאת התובעת לא הוכיחה כי אם היתה מטופלת ע"י הקרנות הרי שיכולתה להרות הייתה נשמרת.
בית משפט קבע כי הנתבע היה חייב במתן הסבר לתובעת על האלטרנטיבות הטיפוליות העומדות בפניה והשלכותיה.
ידיעת החולה בדבר האפשרויות השונות היא מעניקה לו את זכותו למעשה לאוטונומיה על גופו ומתן הסכמתו לטיפול הרפואי בו ובמיוחד כאשר מדובר בניתוח רדיקאלי לכריתת איבר חשוב באישה.
בית משפט קבע כי הנתבע ישלם לתובעת בגין ראש נזק "פגיעה באוטונומיה" סך של 250,000 ש"ח.