רשלנות רפואית
פרטי האירוע:
התובעת בת ה-4 הגיעה לחדר מיון של בית חולים נהריה עם כאבים בבטנה.
לדעת מומחה התביעה: היה על הרופאים להתייעץ עם מומחה אונקולוג לפני ביצוע ניתוח. במקרים של מיימת בכמות גדולה כפי שהיה אצל התובעת לא היה קושי להגיע לאבחנה אם מדובר בלימפומה או בקרצינומה. במקרה דנן הרופאים היו צריכים לבצע דיקור, בדיקה מקרוסקופית, חתך קפוא- להפסיק את הניתוח ולבצע צביעות נוספות עד לקבלת אבחנה סופית.
גם בקרצינומה מהסוג של התובעת בשנת 1988 היתה אופציה לכמותרפיה ללא כריתת אברים חשובים. בבירקיט לימפומה נהוג היה לבצע כריתה רק במקרה שלא תישאר שארית משמעותית מהגידול.
טענת מומחה הנתבעת:
הטיפול הכירורגי במועד האירוע היה שווה ערך לטיפול הכימותרפי היום. תוצאות טובות הושגו אז בהתערבות כירורגית מסיבית שכללה כריתה מלאה של הגידול. במקרה של התובעת על פי הנוהג המקובל היה הכרח להוציא חלק מהמעי הגס ואת הרחם וכריתת הרחם הצילה את חיי התובעת.
בית משפט קבע כי: שעל פי הפרקטיקה המקובלת בישראל במועד ביצוע כריתת הרחם לא היה צורך לבצע ניתוח מסוג זה. הנתבעים חוייבו בתשלום בגין נזק לא ממוני בסך 700,000 ש"ח ובגין הוצאות פונדקאות בסכום של 600,000 ש"ח והפסדי שכר בסך 70,000 ש"ח.