התובעים טוענים: כי הואיל ומדובר באישה וולדנית שבעברה 12 לידות ולנוכח איבחון ריבוי מיי שפיר בשליש השלישי להריונה היה על הרופאים לסווג את הריונה כהריון בסיכון גבוה ולא לשחרר את התובעת כאשר הגיעה בשבוע 40 לבית החולים מיוזמתה עם צירים מבלי שנבדקה האפשרות שהפעילות התוך רחמית שהיו הסיבה לפנייתה לחדר מיון היו תוצאה של תהליך פתולוגי כהיפרדות שיליה.
הנתבעים טוענים: כי גורמי הסיכון להיפרדות שיליה לא היו משמעותיים ולא חייבו התייחסות מיוחדת וכי היה צריך לצפות שאישה בהיריון מס' 13 תחזור לבית החולים ביוזמתה במקרה של כאבים עזים.
השופטת ריקי שמולביץ קבעה: האישה איבדה את עוברה בשל רשלנות הנתבעת וכי היא זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בסך 230,000 ש"ח, אולם מאחר והעובר חולץ כשהוא מת הוא אינו זכאי בפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים והפסדי השתכרות.