רשלנות רפואית
המערערת 1 הינה ילדתם השלישית של המערערים 2 ו-3 ההורים. עשרה חודשים לאחר הולדתה אובחנה כמי שסובלת מתת התפתחות הצרבלום בדומה לאחותה הבכורה. המחלה ממנה סובלת האחות לא אובחנה ולא היה ברור אם מקורה גנטי או כתוצאה מפגותה. משכך המליץ פרופ' שוחט מהמרפאה הגנטית של בית חולים בלינסון כי בכל הריון נוסף תעבור האם בדיקות אולטראסאונד המכוונות למוח, לצרבלום ולוורמיס העובר וכן יבחנו היקף ראש וגדילה.
בהיריון נשוא התביעה בוצעו לאם שש בדיקות אולטראסאונד ואף אחת מהבדיקות לא הדגימה ממצאים חריגים שעוררו את חשדם של הרופאים כי המערערת סובלת ממום. רק בגיל 10 חודשים היא אובחנה כסובלת מתת התפתחות הצרבלום, בדומה לפגיעה ממנה סובלת אחותה. המערערת והוריה הגישו תביעה בגין הולדה בעוולה, בגדרה טענו כי המשיבים התרשלו באבחון המום ממנו סובלת המערערת בזמן ההיריון.
המערערים הסתמכו על חוות דעתו של פרופ' שיינפלד לפיה נפלו כשלים בביצוע בדיקות אולטראסאונד מאחר שהמשיב לא ביצע מדידות של רוחב הצרבלום ועומק הגומה כנדרש.
המשיבים כפרו באחריותם לנזקיה של המערערת ותמכו עמדתם בחוות דעתו של ד"ר מלינגר מטעמם לפיה לא היה ניתן לאבחן את תת התפתחות הצרבלום באופן טרום לידתי.
בית משפט מינה כמומחית מטעמו את ד"ר ינאי שצידדה בעמדת המשיבים.
בית משפט עליון החליט שלא להתערב בפסק דינו המפורט של בית משפט קמא, על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שבו. משנמצאו צילומי האולטראסאונד המקוריים ובוצעו המדידות הנדרשות, ונמצא כי כל פי טבלאות הבדיקה המקובלות נצפו איברי המוח תקינים על פי גיל ההריון וללא פתולוגיה מוחית, אזי גם אם התרשל המשיב בכך שהסמתך על מראה עיניו מבלי לבצע מדידות הרי שנותק הקשר הסיבתי בין התתרשלות לבין הנזק.