פדויי שבי
משרד הביטחון הכיר בנכותו הנפשית של פדוי שבי שנים לאחר שחרורו משביו ותום השירות הלאומי. אי ההכרה נבעה מתפיסה רפואית שונה לגבי פוסט טראומה וזו שונתה בחלוף שנים.
השופטת ברק ארז דחתה את הערעור אך הביעה על כך צער רב. נקבע כי בנסיבות בהן הוגשה תביעת נכות בסמוך לאירוע ואחר מכן נפתחה מחדש, כפי שארע במקרה זה נשוא הערעור- צופה החוק פני עתיד בלבד, ולפיכך למרות האהדה לא ניתן לחייב את קצין התגמולים לשלם למערער תגמולי נכות רטרואקטיבים בשל השינוי המאוחר בגישה הטיפולית.
לעניין חובתו של קצין התגמולים קבעה השופטת כי-
"מוטלת עליו חובה ליידע את אוכלוסית הנכים אודות שינויים בגישה רפואית שמנחה החלטותיו ושיש לה השלכות רוחב....מדיניות העוברת שינויים ובפרט כזו שמיטיבה עם נמעניה- לא תגשים את יעדיה אם זו תישאר עלומה על שולחנה של הרשות המינהלית....יש לתת את הדעת לחובתה של הרשות המינהלית ליישום שוויוני של מדיניותה, תוך צימצום האפשרות להחלתה באופן שרירותי".