תאונת עבודה
התובעת ילידת 1944 טענה כי במסגרת עבודתה כמטפלת וכמנהלת מעונות לילדים אצל הנתבעים נחשפה לשמש במשך כ-4 שעות ביום וכתוצאה מכך נגרמו לה נגעים בעור ועל כן מוטלת על הנתבעים האחריות לפצות אותה בגין נזקיה.
הנתבעים טענו כי התובעת הייתה צריכה להוכיח כי החשיפה לשמש בעבודה היא זו שגרמה לנזקיה, והיה עליה להראות כי נחשפה לשמש בעבודתה באופן חריג, וכי מלבד חשיפה זו היא לא נחשפה כלל לשמש באופן מזיק במהלך חייה.
בית משפט מפי כ' השופט זאיד פלאח קבע כי "כאשר מעביד מעסיק עובד בעבודה שבה עלול העובד להיחשף פרק זמן ממושך לקרינת השמש...על המעביד לעדכן את העובד ביחס לסיכון הנובע מחשיפה ניכרת לשמש, כחלק מן המידע בדבר סיכוני בטיחות ובריאות הקיימים במקום העבודה. הימנעות מלעשות כן מהווה הפרה של ס' 1 בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשמ"ד-1984....העובדה שהפגיעה בתובעת נגרמה בטרם הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997, אין בה כדי לגרוע מחבותה של הנתבעת".