תאונת עבודה
מורה שיצאה לגימלאות טוענת כי התמודדותה עם בעיות התנהגות קשות של אחד מתלמידי הכיתה שחינכה ב-1999 שנהג כלפיה באלימות והטריד מינית כמה תלמידות גרמו לה לדחק נפשי קיצוני שהתבטא בדיכאון והתפתח לתסמונת פיברומיאלגיה.
לטענתה- אילו היו מנהלת בית הספר ומשרד החינוך מטפלים בתלמיד כראוי ומוצאים לו מסגרת חינוכית אחרת, לא הייתה מגיעה לכדי התמוטטות ומשלא עשו כן הרי שהתרשלו כלפיה.
לטענתה- יש קשר סיבתי בין הדחק הנפשי בו הייתה שרויה אותה שנה והתפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה לבין העובדה שנאלצה להתמודד עם התלמיד האלים בגפה.
משרד החינוך טען- כי עניינו של התלמיד טופל באופן מיידי ומקצועי, התובעת מעולם לא הלינה על קושי חריג, על נזקים נפשיים שנגרמו לה וסוגיית ההטרדות טופלה במידיות.
השופטת תמר-בזק רפפורט דחתה את התביעה וחייבה את התובעת בהוצאות בסך 75000 ש"ח לאחר שקבעה כי לא הוכח כי המנהלת או משרד החינוך יכולים היו לצפות כי בשל היעדר טיפול מתאים בתלמיד הבעייתי, ייגרם לתובעת נזק נפשי שיוביל להתפתחות התסמונת. וכי התובעת לא הביעה בפני המנהלת את הקושי שלה בהתמודדות עם התלמיד אלא היא אף הציגה כלפי המנהלת מצג שווא של התמודדות מרשימה עם התלמיד.