תאונות דרכים
החוק: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975"
תביעות נזיקין עקב תאונות דרכים מבוססות על עיקרון האחריות המוחלטת. די שאדם נפגע בתאונות דרכים ונגרם לו נזק גוף על מנת שתקום לו זכות לפיצוי על פי החוק בכפוף לחריגים.
תחולת החוק: על נזקי גוף שנגרמו עקב תאונת דרכים כתוצאה משימוש ברכב מנועי.
הזכאות לפיצוי:
זכותו של נפגע בתאונת דרכים לפיצוי קיימת במקרים הבאים:
1.אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי מהמשתמש ברכב שהיה מעורב בתאונה, לרבות הנוסע, הנפגע בתאונה עצמית או הולך רגל.
2.בתאונה בה היו מעורבים מס' כלי רכב זכאים הנובעים ברכב לפיצוי מנהג הרכב בו נסעו. נהג הרכב זכאי לפיצוי מחברת הביטוח המבטחת את רכבו.
3.תביעתו של הנהג צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי המבטח שלו.
4.כאשר נפגע אדם מחוץ לכותלי הרכב בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב, הוא זכאי לפיצוי מכל אחד מהנהגים שהיו מעורבים בתאונה.
5.כאשר השימוש ברכב על פי היתר מבעל הרכב חלה האחריות גם על מי שהתיר את השימוש.
חריגים לזכות הפיצוי:
1.תאונה במתכוון.
2.נהג ללא רשות, לדוגמא: נהג ברכב גנוב.
3.נהג ללא רישיון למעט רישיון שפקע בשל אי תשלום.
4.הרכב שימש לביצוע פשע.
5.נהג ללא ביטוח או הביטוח לא כיסה את השימוש ברכב.
חובת הפיצוי המוטלת על המבטח:
אדם שנוהג ברכב מנועי חייב לבטח את רכבו בחברת הביטוח, בכך חלה אחריות מוחלטת על המשתמש ברכב מנועי ומחייבו לפצות את הנפגע בשל כל נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים שבה היה מעורב כלי הרכב.
נוסע במכונית יפוצה על ידי הנהג והמבטח של אותו כלי רכב, ללא חשיבות לשאלת האשם של הנוהג בכלי הרכב האחר.
כלל יחוד העילה:
אדם שנפגע בתאונת דרכים וקמה לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, לרבות נהג שזכאי לתבוע את חברת הביטוח שלו, לא יוכל לתבוע את המעוול דרך פקודת הנזיקין בשל נזק גוף שנגרם לו.
חריגים: תאונה במתכוון, כאשר לא קמה עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.
מי מפצע את נפגעי תאונת הדרכים שאין באפשרותם לתבוע פיצויים מחברת הביטוח?
חובה זו חלה על "קרנית" – גוף סטטוטורי שהוקם במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותפקידו לפצות את הנפגעים בהתקיים מקרים מסויימים:
א.הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע, תאונת "פגע וברח".
ב.אין לנוהג ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את חבותו.
ג.כאשר למבטח מונה מנהל מורשה.
ד.כאשר המבטח נמצא בפרוק.
ה.כאשר מי שנהג ברכב בהיתר מהבעלים לא ידע ולא סביר היה שיידע כי הוא נוהג ללא ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את החבות.
ו.כשמדובר בתלויים בנפגע שנהג ללא ביטוח.
הפיצויים:
בעוד שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הרחיב את קבוצת הזכאים לפיצוי, הרי שככל שהדבר נוגע לשאלת הנזק, צמצם את סכום הפיצויים שהנפגע זכאי לקבל וזאת בשני ראשי נזק: כאב וסבל והפסד השתכרות.
כאב וסבל:
ראש נזק זה נקבע על פי חישוב מתמטי ללא קשר לכאב וסבל האמיתי שנגרם לניזוק. הקריטריונים שנלקחים בחשבון המתמטי הם: אחוזי נכות על פי תקנות הביטוח הלאומי, גילו של הנפגע ומס' ימי אישפוז.
כאשר אדם אינו זכאי לפיצוי על פי קריטריונים אלו ראשי בית המשפט לפסוק פיצוי לפי שיקול דעתו עד לגובה של 10% נכות.
כאשר הניזוק מת מהתאונה זכאים התלויים או עזבונו לפיצוי בשיעור 25% מהסכום המקסימלי.
הפסדי השתכרות:
לצורך החישוב לא תובא הכנסה העולה על שילוש השכר במשק ומהפסד ההשתכרות מנוכה מס הכנסה בשיעור שעד 25%.
חשוב
מומלץ לפנות ולהתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום לפני ניהול משא ומתן עם חברות הביטוח או הגשת תביעה. חברות הביטוח מנסות להחתים את הנפגע על טפסי ויתור תמורת תשלומי פיצויי נמוכים מאלו שיושגו לאחר התערבות של עורך דין מומחה בתחום.